כיכר היהלום הוא סיפורה של נָטַלְיָה המכונה קוּלוּמֵטָה, נערת היונים, אישה אחת מני רבות. נָטַלְיָה, החיה בברצלונה חיים רגילים לגמרי כביכול, מגוללת ברומאן את קורותיה כביומן: במילים פשוטות ואמִתיות, בכנות גמורה וברוח נמוכה. תוך כדי כך נחשפים בפני קוראיה, המתוודעים לחברה הקטלאנית ולתרבותה, סדקיו של עולם מורכב, יופיו ושבריו. אם כי יותר משלושים שנות היסטוריה ספרדית סוערת כלולות בספר, הן מועברות לקוראים כאילו בדרך אגב, מבעד לעיניה של נערה מתבגרת, בחורה, אישה ואם לילדים, שבראיית עולמה האנושית ובלשונה האמינה והמשכנעת מצליחה להנציח אינספור גורלות של נשים כמותה, וסיפורה שובה לבבות בקלות בארצה וגם הרחק מגבולותיה.
כיכר היהלום, גולת הכותרת של ספרות קָטָלוּנְיָה במאה העשרים, הוא יצירה שהתפרסמה בספרד ביותר מחמישים מהדורות. הספר תורגם לעשרות שפות ועובַּד לתאטרון ולקולנוע.

_ _ _


מַרסֶה רוּדוּרֵדָה נולדה ב-1908 בשכונת סן זֶ'רוואזי דה קאסולס בברצלונה. בת יחידה לאב רואה חשבון שנהג לדקלם לה שירים ונספה בהפצצה במלחמת האזרחים. היא למדה בבית הספר עד גיל עשר ולאחר מכן נאלצה לעזור למשפחה בתפירה ובבישול, אך בשום אופן לא זנחה את הקריאה.
כשמלאו לה עשרים נישאה לאחיה הקטן של אמה ונולד להם בן אחד. בשנות השלושים החלה לפרסם בעיתונים ובכתבי-עת סיפורים קצרים ועבדה במשרד המודיעין הקטלאני. בתקופה הזו היא כתבה ארבעה רומנים, אך מתוכם מצאה רק אחד ראוי לפרסום ("אלומה", 1938, זכה בפרסPremi Crexells). לאחר ניצחונו של פרנקו ב-1936 נאלצה לצאת לגלות, תחילה בטולוז ובפריז, ומשם ברחה ברגל מהכיבוש הנאצי בין מראות מקוממים, בהם שריפת אורלינס.
רודורדה התיישבה לבסוף בז'נבה ושם כתבה את עיקר יצירתה הספרותית – רומנים, סיפורים קצרים, מחזות ושירה. בגלות סבלה מבדידות ומקשיים רבים: לא זו בלבד שאיבדה את קטלוניה אהובתה, אלא גם כתבה בשפה שנאסרה, ולמעשה נדחקה לשימוש פרטי.
בסוף שנות השבעים חזרה רודורדה לקטלוניה לאחר גלות ארוכה, אך לא לעיר מולדתה אלא לעיירה מוקפת יערות ירוקים, והתגוררה בה עד מותה. בשנת 1980קיבלה פרס לספרות בשפה הקטלאנית (Premi d'Honor de les Lletres Catalanes). ספרה האחרון ראה אור ב-1986, שלוש שנים לאחר מותה. יצירתה תורגמה ליותר מ-30 שפות.