ירוק מים הוא אוטוביוגרפיה שיש בה נדודים ומשפחה, הגירה והסתגלות, התחלות חדשות, התבגרות ופחדים - ספר על החיים. המסע מתחיל בעיירה פיומה שבצפון איטליה, ההופכת לפתע לקרואטיה. משפחתה של מדיירי - זרה במולדתה שלה - נאלצת לעזוב ומגיעה לטרייסטה, עיר רב תרבותית שבה המהגרים פוגשים קשיים חדשים: מחסור בעבודה ומגורים במחסה עלוב, בשיכונים הבנויים מחומרים מפוקפקים ומאוכלסים בצפיפות. שם, בשיכונים, בין העבודות המזדמנות של ההורים, בין בתי הספר השונים ובין נופים ואתגרים הולכים ומשתנים, חולפים נעוריה של מריסה מדיירי ומותירים עליה את חותמם. אל מול פגעי הגורל - בדומה למציאות של מיליוני אנשים במאה האחרונה - ישנו מקום גם לשמחה ולאינטריגות המשפחתיות, אשר דרכם מפתחת מדיירי ראייה משלה על העולם, על החברות, על ההורות, על החיים ועל המוות.
מריסה מדיירי כתבה מעט במהלך חייה ועבדה על היומנים המרכיבים את הספר הזה שנים רבות, משפט משפט, מילה מילה. היא ליטשה את הטקסט מכל סרח עודף, ניקתה אותו מכל נימה מלודרמתית, והגישה טקסט מופתי וציני, שהפך במהרה - מאז פרסומו בהוצאת אֶיינאוּדי בשנת 1987 - לקלאסיקה ספרותית מודרנית ומשובחת.
הרחק מן הכתיבה הבדיונית, ירוק מים הוא ספר על הריאליה של החיים, בהיר וישיר בכל מסריו, תגלית ספרותית אמיתית.
_ _ _
מריסה מָדיירי נולדה בשנת 1938 בעיירה פיומה באיטליה (אשר מאז 1947 הפכה לריוקה בקרואטיה). אחרי מלחמת העולם השנייה עברה עם משפחתה למחנה פליטים בטריאסטה, שם חיה עד מותה הפתאומי מסרטן ב- 1996.
מדיירי, אשתו של הסופר קלאודיו מגריס, כתבה רק שלושה ספרים: ירוק מים (1987), היער (1992) ולה קונצ'ילה וסיפורים אחרים, שראה אור ב- 1998, אחרי מותה.
כתיבתה צלולה ומדויקת והיא מטמיעה בה את מיטב המסורת הספרותית האיטלקית, המושתתת על פשטות, בהירות וזיקוק רעיוני, בדומה לסופרים אליו ויטוריני, ג'יאני סטופאריץ' וליאונרדו שאשא.
על הספר
ירוק מים הוא אוטוביוגרפיה שיש בה נדודים ומשפחה, הגירה והסתגלות, התחלות חדשות, התבגרות ופחדים - ספר על החיים. המסע מתחיל בעיירה פיומה שבצפון איטליה, ההופכת לפתע לקרואטיה. משפחתה של מדיירי - זרה במולדתה שלה - נאלצת לעזוב ומגיעה לטרייסטה, עיר רב תרבותית שבה המהגרים פוגשים קשיים חדשים: מחסור בעבודה ומגורים במחסה עלוב, בשיכונים הבנויים מחומרים מפוקפקים ומאוכלסים בצפיפות. שם, בשיכונים, בין העבודות המזדמנות של ההורים, בין בתי הספר השונים ובין נופים ואתגרים הולכים ומשתנים, חולפים נעוריה של מריסה מדיירי ומותירים עליה את חותמם. אל מול פגעי הגורל - בדומה למציאות של מיליוני אנשים במאה האחרונה - ישנו מקום גם לשמחה ולאינטריגות המשפחתיות, אשר דרכם מפתחת מדיירי ראייה משלה על העולם, על החברות, על ההורות, על החיים ועל המוות.
מריסה מדיירי כתבה מעט במהלך חייה ועבדה על היומנים המרכיבים את הספר הזה שנים רבות, משפט משפט, מילה מילה. היא ליטשה את הטקסט מכל סרח עודף, ניקתה אותו מכל נימה מלודרמתית, והגישה טקסט מופתי וציני, שהפך במהרה - מאז פרסומו בהוצאת אֶיינאוּדי בשנת 1987 - לקלאסיקה ספרותית מודרנית ומשובחת.
הרחק מן הכתיבה הבדיונית, ירוק מים הוא ספר על הריאליה של החיים, בהיר וישיר בכל מסריו, תגלית ספרותית אמיתית.
_ _ _
מריסה מָדיירי נולדה בשנת 1938 בעיירה פיומה באיטליה (אשר מאז 1947 הפכה לריוקה בקרואטיה). אחרי מלחמת העולם השנייה עברה עם משפחתה למחנה פליטים בטריאסטה, שם חיה עד מותה הפתאומי מסרטן ב- 1996.
מדיירי, אשתו של הסופר קלאודיו מגריס, כתבה רק שלושה ספרים: ירוק מים (1987), היער (1992) ולה קונצ'ילה וסיפורים אחרים, שראה אור ב- 1998, אחרי מותה.
כתיבתה צלולה ומדויקת והיא מטמיעה בה את מיטב המסורת הספרותית האיטלקית, המושתתת על פשטות, בהירות וזיקוק רעיוני, בדומה לסופרים אליו ויטוריני, ג'יאני סטופאריץ' וליאונרדו שאשא.