"מן הדברים הריקים ההם נותר בי מעל לכול השפע של השמים. יותר מפעם חשתי עצמי זערורי תחת הכחול המורחב הזה..." - חואן חוסה סאֶר
גיבור "הבן החורג" הוא איש זקן הכותב על חוויותיו כנער סיפון יתום, שנפל בשבי שבט אינדיאני השוכן על גדת נהר עצום באמריקה הדרומית. החיים בקרב האינדיאנים הם גרעין הסיפור. הנער יקדיש את חייו שלאחר מכן, עד זִקנתו, לניסיון לפענח את המשמעות החוויתית של אותן שנים.
דמות הגיבור הבלתי נשכחת משתקפת בנופים המרהיבים ובכתיבה עתירת העושר של חואן חוסה סאֶר. זהו סיפור פואטי מאוד, לפרקים אכזרי ובוטה בתיאורי הדברים, אך בה בעת מלא רגש ויופי. כמו בכל יצירותיו של סאֶר - בעיני רבים גדול הסופרים בשפה הספרדית מהרבע האחרון של המאה ה–20 - הנושאים המרכזיים ב"הבן החורג" הם הזמן החולף, האדם והמילה הכתובה כאמצעי לחיפוש משמעות לחיים.
"סאֶר בנה ארכיטקטורה יוצאת מגדר הרגיל על ידי הצלבה אינסופית של קווים נרטיביים ... נראה שסאֶר קרא את כל הספרות, שמע את כל המוזיקה, התפלמס עם כל הפילוסופים, ושהמים המתערבלים של נהר לה–פלטה נשטפים בשיח איכותי ויחיד במינו, זורמים בין גדותיהן של כל התרבויות" - פייר לפאפ, לה מונד
"לומר שחואן חוסה סאֶר הוא הסופר הארגנטיני העכשווי הטוב ביותר רק תגרע מיצירתו. ליתר דיוק יש לומר שסאֶר הוא אחד מהסופרים העכשוויים הטובים ביותר בכל השפות, ושכתיבתו, כמו של תומס ברנרד או סמואל בקט, ממוקמת מעבר לקו הגבול, בשטח ההפקר, שהוא שטחה של הספרות" - ריקרדו פיגליה
"סופר שמההתחלה היה מושלם מכל בחינה" - באטריס סארלו
_ _ _
הסופר הארגנטיני חואן חוסה סאֶר (2005-1937), בן למהגר סורי־לבנוני, נולד בכפר קטן, באזור חקלאי רחב ידיים המכונה "לה פמפה גרינגה". סאֶר גדל בעיר סנטה־פה, שבה עסק בהוראה בבית ספר אוניברסיטאי לקולנוע והיה חבר בקבוצות אינטלקטואליות וספרותיות. ב־1968 עבר סאֶר לפריס, שבה גר עד מותו. הוא לימד בקביעות באוניברסיטת רֵן (Rennes). ספרו הראשון, כרך של סיפורים בשם באֵזור, ראה אור ב-1960.
סאֶר גילה את כישרונו בכל סוגה אפשרית - הוא כתב קרוב ל־30 ספרי שירה, פרוזה ומסות.
בין יצירותיו הגדולות: מקל ועצם (1965), אחידות המקום (1967), צלקות (1969), עץ הלימון המלכותי (1974), אף אחד, שום דבר, לעולם לא (1980), הבן החורג (1983), גלוסָה (1985), החקירה (1994) והעננים (1997).
סאֶר נחשב לאחד מגדולי הספרות הלטינו־אמריקנית במחצית השנייה של המאה ה־20. ספריו זכו בפרסים איכותיים, תורגמו לשפות שונות ויצאו לאור בהוצאות ספרים יוקרתיות, כגון סייל בצרפת, קומפניה דס לטרש בברזיל, סרפנט טייל באנגליה, איינאודי באיטליה ועוד. ספריו של סאֶר זוכים להצלחה בקרב קוראים ומבקרים ונלמדים דרך קבע ברחבי העולם.
על הספר
"מן הדברים הריקים ההם נותר בי מעל לכול השפע של השמים. יותר מפעם חשתי עצמי זערורי תחת הכחול המורחב הזה..." - חואן חוסה סאֶר
גיבור "הבן החורג" הוא איש זקן הכותב על חוויותיו כנער סיפון יתום, שנפל בשבי שבט אינדיאני השוכן על גדת נהר עצום באמריקה הדרומית. החיים בקרב האינדיאנים הם גרעין הסיפור. הנער יקדיש את חייו שלאחר מכן, עד זִקנתו, לניסיון לפענח את המשמעות החוויתית של אותן שנים.
דמות הגיבור הבלתי נשכחת משתקפת בנופים המרהיבים ובכתיבה עתירת העושר של חואן חוסה סאֶר. זהו סיפור פואטי מאוד, לפרקים אכזרי ובוטה בתיאורי הדברים, אך בה בעת מלא רגש ויופי. כמו בכל יצירותיו של סאֶר - בעיני רבים גדול הסופרים בשפה הספרדית מהרבע האחרון של המאה ה–20 - הנושאים המרכזיים ב"הבן החורג" הם הזמן החולף, האדם והמילה הכתובה כאמצעי לחיפוש משמעות לחיים.
"סאֶר בנה ארכיטקטורה יוצאת מגדר הרגיל על ידי הצלבה אינסופית של קווים נרטיביים ... נראה שסאֶר קרא את כל הספרות, שמע את כל המוזיקה, התפלמס עם כל הפילוסופים, ושהמים המתערבלים של נהר לה–פלטה נשטפים בשיח איכותי ויחיד במינו, זורמים בין גדותיהן של כל התרבויות" - פייר לפאפ, לה מונד
"לומר שחואן חוסה סאֶר הוא הסופר הארגנטיני העכשווי הטוב ביותר רק תגרע מיצירתו. ליתר דיוק יש לומר שסאֶר הוא אחד מהסופרים העכשוויים הטובים ביותר בכל השפות, ושכתיבתו, כמו של תומס ברנרד או סמואל בקט, ממוקמת מעבר לקו הגבול, בשטח ההפקר, שהוא שטחה של הספרות" - ריקרדו פיגליה
"סופר שמההתחלה היה מושלם מכל בחינה" - באטריס סארלו
_ _ _
הסופר הארגנטיני חואן חוסה סאֶר (2005-1937), בן למהגר סורי־לבנוני, נולד בכפר קטן, באזור חקלאי רחב ידיים המכונה "לה פמפה גרינגה". סאֶר גדל בעיר סנטה־פה, שבה עסק בהוראה בבית ספר אוניברסיטאי לקולנוע והיה חבר בקבוצות אינטלקטואליות וספרותיות. ב־1968 עבר סאֶר לפריס, שבה גר עד מותו. הוא לימד בקביעות באוניברסיטת רֵן (Rennes). ספרו הראשון, כרך של סיפורים בשם באֵזור, ראה אור ב-1960.
סאֶר גילה את כישרונו בכל סוגה אפשרית - הוא כתב קרוב ל־30 ספרי שירה, פרוזה ומסות.
בין יצירותיו הגדולות: מקל ועצם (1965), אחידות המקום (1967), צלקות (1969), עץ הלימון המלכותי (1974), אף אחד, שום דבר, לעולם לא (1980), הבן החורג (1983), גלוסָה (1985), החקירה (1994) והעננים (1997).
סאֶר נחשב לאחד מגדולי הספרות הלטינו־אמריקנית במחצית השנייה של המאה ה־20. ספריו זכו בפרסים איכותיים, תורגמו לשפות שונות ויצאו לאור בהוצאות ספרים יוקרתיות, כגון סייל בצרפת, קומפניה דס לטרש בברזיל, סרפנט טייל באנגליה, איינאודי באיטליה ועוד. ספריו של סאֶר זוכים להצלחה בקרב קוראים ומבקרים ונלמדים דרך קבע ברחבי העולם.