אַנדרֵאַס, קלושָר הישן על גדות נהר הסֶן, הוא שתיין – וקדוש לא-שגרתי. ערב אחד נעשה לו נס, ראשון בשורה של נסים – וכאן מתחילה הרפתקה פרועה ורווּית אלכוהול במסבאותיה של פריז, במלונותיה, בכנסיותיה, בבתי הקולנוע ובבתי הבושת שלה. אגדת השתיין הקדוש, שאת כתיבתה השלים יוֹזֶף רוֹת שבועות אחדים לפני מותו, היא הנובלה המפורסמת ביותר שלו ומפסגות יצירתו – "הצוואה שלי", כך כינה אותה. רוֹת, האלכוהוליסט הגולה בפריז, חותם את האגדה הקסומה הזו – ובתוך כך את מכלול יצירתו – בנימה אישית מאוד.
הנובלה השנייה, מנהל התחנה פַלמֶראייר, היא סיפורו הלא-רגיל של איש רגיל שברגילים: פקיד אוסטרי אפרורי, מנהל תחנת רכבת נידחת, המתאהב ברוזנת רוסייה שמזדמנת לביתו לימים אחדים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא נסחף הרחק-הרחק מאשתו ומבנותיו למסע חובק יבשות בעקבות הרוזנת, נתינה של מדינת אויב.
יוֹזֶף רוֹת במיטבו: בהומור המושחז ובחמלה האופייניים לו הוא מגולל שתי אודיסיאות נוגות, מפתיעות בעכשוויוּת שלהן – סיפוריהם של אנשים פשוטים שהגורל מזמן להם הרפתקאות מיוחדות במינן.
_ _ _
יוֹזֶף רוֹת, מגדולי הסופרים בשפה הגרמנית במאה העשרים, נולד בשנת 1894 בבּרוֹדי שבגליציה למשפחה יהודית. בשנים 1918-1916 שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה עיתונאי בווינה, אחר כך בברלין, אחר כך בכל אירופה. ב-30 בינואר 1933, יום עליית היטלר לשלטון, עזב את גרמניה והחל לנדוד ברחבי אירופה. את מרבית שנות גלותו עשה בצרפת. רות, המכור לאלכוהול, מת ב-27 במאי 1939, ארבעה ימים אחרי שהתמוטט בבית קפה בפריז.
יוזף רות כתב שישה-עשר רומנים, תשעה-עשר סיפורים קצרים ונובלות, ואלפי כתבות ופיליטונים. מספריו שתורגמו לעברית: "מלון סבוי" (1924), "איוב – סיפור של איש פשוט" (1930), "מארש ראדצקי" (1932), "אגדת השתיין הקדוש" (1939), "יהודים נודדים" (1927) ו"הלווייתן" (1938). הוצאת "תשע נשמות" ממשיכה את מלאכת תרגומי רות שהתחילה בהוצאת "סמטאות" ו"זיקית", ומתכוונת לבנות בהדרגה את "ספריית יוזף רות" שתביא לקוראי העברית את מיטב יצירותיו שלא ראו אור עד כה.
על הספר
אַנדרֵאַס, קלושָר הישן על גדות נהר הסֶן, הוא שתיין – וקדוש לא-שגרתי. ערב אחד נעשה לו נס, ראשון בשורה של נסים – וכאן מתחילה הרפתקה פרועה ורווּית אלכוהול במסבאותיה של פריז, במלונותיה, בכנסיותיה, בבתי הקולנוע ובבתי הבושת שלה. אגדת השתיין הקדוש, שאת כתיבתה השלים יוֹזֶף רוֹת שבועות אחדים לפני מותו, היא הנובלה המפורסמת ביותר שלו ומפסגות יצירתו – "הצוואה שלי", כך כינה אותה. רוֹת, האלכוהוליסט הגולה בפריז, חותם את האגדה הקסומה הזו – ובתוך כך את מכלול יצירתו – בנימה אישית מאוד.
הנובלה השנייה, מנהל התחנה פַלמֶראייר, היא סיפורו הלא-רגיל של איש רגיל שברגילים: פקיד אוסטרי אפרורי, מנהל תחנת רכבת נידחת, המתאהב ברוזנת רוסייה שמזדמנת לביתו לימים אחדים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא נסחף הרחק-הרחק מאשתו ומבנותיו למסע חובק יבשות בעקבות הרוזנת, נתינה של מדינת אויב.
יוֹזֶף רוֹת במיטבו: בהומור המושחז ובחמלה האופייניים לו הוא מגולל שתי אודיסיאות נוגות, מפתיעות בעכשוויוּת שלהן – סיפוריהם של אנשים פשוטים שהגורל מזמן להם הרפתקאות מיוחדות במינן.
_ _ _
יוֹזֶף רוֹת, מגדולי הסופרים בשפה הגרמנית במאה העשרים, נולד בשנת 1894 בבּרוֹדי שבגליציה למשפחה יהודית. בשנים 1918-1916 שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה עיתונאי בווינה, אחר כך בברלין, אחר כך בכל אירופה. ב-30 בינואר 1933, יום עליית היטלר לשלטון, עזב את גרמניה והחל לנדוד ברחבי אירופה. את מרבית שנות גלותו עשה בצרפת. רות, המכור לאלכוהול, מת ב-27 במאי 1939, ארבעה ימים אחרי שהתמוטט בבית קפה בפריז.
יוזף רות כתב שישה-עשר רומנים, תשעה-עשר סיפורים קצרים ונובלות, ואלפי כתבות ופיליטונים. מספריו שתורגמו לעברית: "מלון סבוי" (1924), "איוב – סיפור של איש פשוט" (1930), "מארש ראדצקי" (1932), "אגדת השתיין הקדוש" (1939), "יהודים נודדים" (1927) ו"הלווייתן" (1938). הוצאת "תשע נשמות" ממשיכה את מלאכת תרגומי רות שהתחילה בהוצאת "סמטאות" ו"זיקית", ומתכוונת לבנות בהדרגה את "ספריית יוזף רות" שתביא לקוראי העברית את מיטב יצירותיו שלא ראו אור עד כה.