fbpx
s:31:"https://9livespress.com/?p=7824";
בלי פרחים ובלי כתרים
אודט אלינה
תרגום: חגית בת עדה
בלי פרחים ובלי כתרים מאת אודט אלינה: יומן המתאר בגוף ראשון את חוויותיה של הסופרת במחנה הריכוז. אלינה עושה שימוש בכלים מגוונים: רישומים, תיאורי אובייקטים, חלקי סיטואציות, אנשים.
הסופרת אינה זקוקה ליותר מפסקה אחת כדי לקרב אל הקורא, בלי עודף דרמתיות, את המיקרוקוסמוס של המחנה, ואת האווירה שבו שאינה זהה בדיוק לזו המוכרת לנו מספרי ההיסטוריה.
הספר כתוב במינימליזם רב עוצמה, מנקודת מבט של ציירת על המציאות המעוותת הניצבת בפניה. כתיבתה של אלינה – פעילה בולטת ברזיסטנס הצרפתי ששהתה באושוויץ במשך שנה - דומה לרישומיה הקוויים, הצלולים והמדויקים, המלווים את הטקסט. באמצעות הקריאה בין הפרגמנטים וההתבוננות ברישומים, מתקבלת חוויה ספרותית בלתי נשכחת.
"בלי פרחים ובלי כתרים" משלב בין ליריות ואימה, בין ייאוש ותקווה, כמו שמעטים יודעים לעשות. אודט אלינה, למרות הכל, מסרבת להפסיק להאמין באנושות.

"לאחר מות כל העדים, כאשר לא יישמעו עוד ההדים, כשתשתלט השכחה, כמו תמיד, על האמת, יהיה עלינו לשוב ולעיין במסמכים כמו זה שלפנינו." אלבר קאמי.



_ _ _


אודט אלינה נולדה בפריז בשנת 1910 למשפחה ממוצא יהודי. אלינה החזיקה בדעות מוצקות, שהובילו אותה לנטוש את חייה הנוחים ולהתנגד באופן פעיל לכיבוש הנאצי. בשנת 1940 הצטרפה לרזיסטנס הצרפתי, ושם שירתה בתפקידים רבי אחריות, בין היתר כשׂרטטת מפות ובתפקיד במחלקת התחמושת. אודט אלינה הייתה גם החולייה המקשרת בין סופרי המחתרת, כגון לואי אראגון, קלרה מאלרו, פרנסואה מוריאק ועוד.
בשנת 1944 נלכדת אלינה על ידי הגסטאפו בעיצומה של פעילות מחתרתית. היא עברה עינויים קשים ובעקבות סירובה לשתף פעולה נשלחה לאושוויץ, ושהתה שם עד לשחרור המחנה בידי הרוסים. בשנת 1947 פרסמה אלינה את בלי פרחים ובלי כתרים שזכה לביקורות מצוינות. ואולם, הן הסופרת והן כתב היד נעלמו לפרקי זמן ארוכים, ושבו וצפו אל פני השטח בגלגולים שונים, כל אימת שהתגלו.
אודט אלינה הייתה מזכירת הוועד הבינלאומי של של ניצולי אושוויץ מטעם צרפת בין השנים 1957-1967, זכתה באותות כבוד על גבורתה ואף היתה פעילה במפלגה הקומוניסטית בצרפת כל חייה עד מותה בשנת 1991.
מחבר/ים: אודט אלינה תרגום: חגית בת עדה הוצאה: סמטאות ת. הוצאה: 2011 מס' עמודים: 146

בחרו פורמט

printed printed
גרסא מודפסת 69.00 40.00
הוספה לסל
בלי פרחים ובלי כתרים
אודט אלינה
תרגום: חגית בת עדה

בחרו פורמט

printed printed
גרסא מודפסת 69.00 40.00
הוספה לסל

על הספר

בלי פרחים ובלי כתרים מאת אודט אלינה: יומן המתאר בגוף ראשון את חוויותיה של הסופרת במחנה הריכוז. אלינה עושה שימוש בכלים מגוונים: רישומים, תיאורי אובייקטים, חלקי סיטואציות, אנשים.
הסופרת אינה זקוקה ליותר מפסקה אחת כדי לקרב אל הקורא, בלי עודף דרמתיות, את המיקרוקוסמוס של המחנה, ואת האווירה שבו שאינה זהה בדיוק לזו המוכרת לנו מספרי ההיסטוריה.
הספר כתוב במינימליזם רב עוצמה, מנקודת מבט של ציירת על המציאות המעוותת הניצבת בפניה. כתיבתה של אלינה – פעילה בולטת ברזיסטנס הצרפתי ששהתה באושוויץ במשך שנה - דומה לרישומיה הקוויים, הצלולים והמדויקים, המלווים את הטקסט. באמצעות הקריאה בין הפרגמנטים וההתבוננות ברישומים, מתקבלת חוויה ספרותית בלתי נשכחת.
"בלי פרחים ובלי כתרים" משלב בין ליריות ואימה, בין ייאוש ותקווה, כמו שמעטים יודעים לעשות. אודט אלינה, למרות הכל, מסרבת להפסיק להאמין באנושות.

"לאחר מות כל העדים, כאשר לא יישמעו עוד ההדים, כשתשתלט השכחה, כמו תמיד, על האמת, יהיה עלינו לשוב ולעיין במסמכים כמו זה שלפנינו." אלבר קאמי.



_ _ _


אודט אלינה נולדה בפריז בשנת 1910 למשפחה ממוצא יהודי. אלינה החזיקה בדעות מוצקות, שהובילו אותה לנטוש את חייה הנוחים ולהתנגד באופן פעיל לכיבוש הנאצי. בשנת 1940 הצטרפה לרזיסטנס הצרפתי, ושם שירתה בתפקידים רבי אחריות, בין היתר כשׂרטטת מפות ובתפקיד במחלקת התחמושת. אודט אלינה הייתה גם החולייה המקשרת בין סופרי המחתרת, כגון לואי אראגון, קלרה מאלרו, פרנסואה מוריאק ועוד.
בשנת 1944 נלכדת אלינה על ידי הגסטאפו בעיצומה של פעילות מחתרתית. היא עברה עינויים קשים ובעקבות סירובה לשתף פעולה נשלחה לאושוויץ, ושהתה שם עד לשחרור המחנה בידי הרוסים. בשנת 1947 פרסמה אלינה את בלי פרחים ובלי כתרים שזכה לביקורות מצוינות. ואולם, הן הסופרת והן כתב היד נעלמו לפרקי זמן ארוכים, ושבו וצפו אל פני השטח בגלגולים שונים, כל אימת שהתגלו.
אודט אלינה הייתה מזכירת הוועד הבינלאומי של של ניצולי אושוויץ מטעם צרפת בין השנים 1957-1967, זכתה באותות כבוד על גבורתה ואף היתה פעילה במפלגה הקומוניסטית בצרפת כל חייה עד מותה בשנת 1991.