אנדריאה
זהו סיפור חניכה אינטימי של צעיר בשלהי מלחמת העולם השנייה, במרחביה המתפתחים של המושבה ראשון לציון. מרדכי בר-און, היסטוריון וקצין חינוך ראשי לשעבר, נוטש בסיפור זה את האובייקטיביות המדעית ועוטה את גלימת הסופר כדי להביא לנו מקום אחד ביקום, זמן מסוים, נפש ייחודית של אדם.
יואב מתגורר עם אמו. האב נטש, אחיו משרת בצבא הבריטי. מנהגי הבית הובאו מגרמניה עם הרהיטים והטעמים הספרותיים. תלמידי הגימנסיה לומדים אצל מורים נוקשים, מעלים הצגות ומטפחים סקרנות. תנועות הנוער משלימות את החינוך בתהיות ודיונים פילוסופיים. זהו הרקע שעליו בוקעת לראשונה מיניותו של יואב. ואז מופיע אנדריאה, שבוי מלחמה איטלקי, קצין, אמן, שנקלע ליישוב ומנסה לאסוף את רסיסי חייו טרם יחזור למולדתו. יואב ישנה את חיי כולם, ואגב כך גם את שלו.
"אנדריאה" הוא רומן המזנק קדימה ואחורה בעשרות שנים, נע בין ישראל למילנו, בין נעורים לבגרות, בין סופיות העבר לבין האפשרות שיש לו לאדם בכל רגע נתון להחזיר לעצמו מעט ממה שאבד. בר-און בחר להתייצב במשכן הזיכרון של אדם בשנותיו המאוחרות: במקום הזה, ישות הזמן אינה קיימת והספרות מתרוממת ועולה כנחלה האולטימטיבית של הקיום.
מחבר/ים: מרדכי בר-און ת. הוצאה: ספטמבר 2020 מס' עמודים: 170 דאנאקוד: 1298-72

בחרו פורמט

printed printed
גרסא מודפסת 50.00
הוספה לסל
אנדריאה

בחרו פורמט

printed printed
גרסא מודפסת 50.00
הוספה לסל

על הספר

זהו סיפור חניכה אינטימי של צעיר בשלהי מלחמת העולם השנייה, במרחביה המתפתחים של המושבה ראשון לציון. מרדכי בר-און, היסטוריון וקצין חינוך ראשי לשעבר, נוטש בסיפור זה את האובייקטיביות המדעית ועוטה את גלימת הסופר כדי להביא לנו מקום אחד ביקום, זמן מסוים, נפש ייחודית של אדם.
יואב מתגורר עם אמו. האב נטש, אחיו משרת בצבא הבריטי. מנהגי הבית הובאו מגרמניה עם הרהיטים והטעמים הספרותיים. תלמידי הגימנסיה לומדים אצל מורים נוקשים, מעלים הצגות ומטפחים סקרנות. תנועות הנוער משלימות את החינוך בתהיות ודיונים פילוסופיים. זהו הרקע שעליו בוקעת לראשונה מיניותו של יואב. ואז מופיע אנדריאה, שבוי מלחמה איטלקי, קצין, אמן, שנקלע ליישוב ומנסה לאסוף את רסיסי חייו טרם יחזור למולדתו. יואב ישנה את חיי כולם, ואגב כך גם את שלו.
"אנדריאה" הוא רומן המזנק קדימה ואחורה בעשרות שנים, נע בין ישראל למילנו, בין נעורים לבגרות, בין סופיות העבר לבין האפשרות שיש לו לאדם בכל רגע נתון להחזיר לעצמו מעט ממה שאבד. בר-און בחר להתייצב במשכן הזיכרון של אדם בשנותיו המאוחרות: במקום הזה, ישות הזמן אינה קיימת והספרות מתרוממת ועולה כנחלה האולטימטיבית של הקיום.