גבריאל גרסיה מרקס נולד בעיירה ארקטקה שבקולומביה בשנת 1928 והפך את ההיסטוריה של ארצו לספרות שהסעירה קוראים בכל רחבי העולם. הוא גדל בבית עני עם סבו, שהיה קולונל שלחם במלחמת האזרחים בקולומביה והשפיע עמוקות על נכדו, ועם סבתו שהייתה ככל הנראה מספרת סיפורים מוכשרת והאמינה באמונות טפלות, בשדים וברוחות.
בצעירותו, למד משפטים אך לא נהנה מלימודיו. במקביל, עבד כעיתונאי ומתח ביקורת נוקבת על קולומביה. בשנת 1955 פרסם את ספרו הראשון, "סופת שלכת", ומאז פרסם ספרים רבים נוספים. גרסיה מרקס זקף תמיד את ההשראה לסיפוריו לעיר ילדותו. בית העץ בו נולד והתגורר עם סבו וסבתו עד גיל 10 הוא כיום מוזיאון. בבית ההוא שמע את סיפורי סבתו, טרנקילינה. מנהל המוזיאון סיפר פעם כי "טרנקילינה היתה סוג האדם שהיה עוצר באמצע שיחה, מסתכל למעלה ואומר, 'תראה, מלאך עובר כאן'".
גרסיה מרקס הוא אחד הסופרים הכותבים בספרדית הגדולים והפופולאריים ביותר. ספרו המונומנטאלי "מאה שנים של בדידות" נמכר ב-50 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם לעשרות שפות. מספריו הנוספים: "אהבה בימי כולרה", "סתיו של פטריארך" ו"זכרונות מהזונות העצובות שלי".
גרסיה מרקס חי שנים רבות מחוץ לארצו, בעיקר במקסיקו סיטי, כמעין גולה מרצון, והאמין כי אין דבר שהספרות יכולה לעשות שהעיתונות לא עושה- "הסופר יכול לעשות כל דבר שהוא רוצה כל עוד הוא גורם לאנשים להאמין בזה", אמר בראיון שנתן בערוב ימיו. בשנת 1982 זכה בפרס נובל לספרות ולאורך חייו קיבל עיטורים ופרסים רבים נוספים.
גרסיה מרקס נפטר מסיבוך של דלקת ריאות בשנת 2014 בגיל 87. אפרו נמצא עד היום בפטיו של מנזר מרסנד של אוניברסיטת קרטחנה בקולומביה.