קתרין מנספילד, סופרת ומשוררת, נודעה בסגנונה הייחודי, בפרוזה פואטית, וביכולתה לשקף קיום חברתי והמיות נפש עמוקות במילים ספורות. היא נחשבת לאבן דרך במודרניזם הספרותי האנגלי ובעלת השפעה על סוגת הסיפור הקצר.
היא נולדה בשם קתלין מנספילד בישאם בשנת1888 בוולינגטון שבניו זילנד. בילדותה עברה המשפחה להתגורר בפרוור של עיר הבירה, ושנים אלה השפיעו רבות על סיפוריה המתרחשים בניו זילנד, ובהם הסיפור ״בית הבובות״ (1992) בקובץ זה. מנספילד ואחיותיה נשלחו בנעוריהן ל״קווינס קולג׳״, בית ספר פרטי לבנות בלונדון, ובסיום לימודיה שבה לניו זילנד, אך שנים ספורות לאחר מכן, בגיל תשע־עשרה, עברה לאנגליה בתקווה לפתח שם קריירה ספרותית. בלונדון נמנתה עם הבוהמה המקומית ובהמשך אף נקשר שמה לוירג׳יניה וולף, שבהוצאת ״הוגארת״ שלה ושל בעלה לנארד התפרסמו חלק מסיפוריה. בחוג מכריה היו גם ט״ס אליוט, תומס הארדי וד״ה לורנס. מנספילד קיימה קשרים רומנטיים עם גברים ועם נשים, כפי שעולה מיומניה. בשנת 1909 התחתנה בעקבות היריון לא מתוכנן, אך עזבה את בעלה הראשון עוד בערב נישואיהם. מנספילד ובעלה השני, ג׳ון מידלטון מארי, שנישאה לו ב־ 1918 ,היוו השראה לדמויות בספרו של ד״ה לורנס ״נשים אוהבות״. השניים התגוררו באנגליה ובצרפת, ויחסיהם כללו כמה וכמה פרידות. מארי היה סופר ועורך, וערך את סיפוריה של מנספילד.
בשנת 1911 פורסם קובץ סיפוריה הראשון של מנספילד, ״בפנסיון הגרמני״ (ראה אור בעברית בהוצאת ״רסלינג״, 2014), ולאחר מכן פרסמה סיפורים בכתבי עת. ב־ 1915 נהרג אחיה הקטן לסלי, חייל בצבא הבריטי, במחנה אימונים. מותו השפיע עליה עמוקות ואחריו שקעה בזיכרונות והחליטה לכתוב סיפורים על ילדותה בניו זילנד. כמה מהם נכללו בקובץ סיפוריה השני, ״אושר״ (1920) (ראה אור בעברית בהוצאת ״אור־עם״, 1986), שהיה הפריצה הגדולה שלה. אלה היו גם שנות הכתיבה הפורות ביותר שלה, אך בד בבד היא חלתה בשחפת. מנספילד מתה מהמחלה שנים ספורות לאחר מכן, ב־ 1923 , והיא בת 34 בלבד.