הפרויקט הספרותי של מריו בייטין מתיר הכול, פרט להליכה עם הקונבנציות וחוקי העלילה הרגילים.
סלון יופי – דוגמה לפרוזה מהפנטת הדומה למייצג אמנות בן זמננו ובו אקווריוני דגים, בני אדם גוססים, מרחצאות אדים וסַפָּר בעל ראיית עולם מעוותת. הם מרכיבים יחדיו פְרֶסקוֹ של עולם הזוי, אלגורי, מופרך אך אפשרי.
דמקה סינית – סיפורו של גניקולוג מרוחק המחלק את ימיו בין שגרת העבודה, ביקור בבתי זונות מחוטאים ובצפייה אדישה בהידרדרות מוסד המשפחה, משפחתו שלו. הנובלה נתפשת כאימת הבורגנות, או לחילופין כעדות ייחודית מעולם סוחף, אפל וסוריאליסטי.
“בטקסט היפהפה הזה המחבר מהרהר באורח סיפורי בספרות שלו. בייטין שואל את עצמו שם על אודות הקשר הקיים בין החיים והכתיבה, בין המחבר ויצירתו… יש בסיפוריו קור וניקיון של חיטוי, אור מְאַבֵּן שהיה יכול לתמצת את כל הסיפורים לכדי העמדות תיאטרליות ותו לא, אלמלא העובדה שהבידוד שהמְסַפֵּר כופה עליהן הוא מוחלט”. פרופ’ גרסיאלה מונטלדו, אוניברסיטת קולומביה
"הסיפורים של מריו בייטין – מינימליסטיים, אלגוריים ואניגמטיים, כמעט נטולי גוף – מתייחסים למושג הניוון בכל המובנים: ניוון השפה, ניוון השיח, ניוון המבנה הנרטיבי, הניוון הפיזי, ניוון האירוטיוּת ולבסוף, הניוון האינסופי של הפנטזיה של בייטין, סופר שאין דומה לו בזירת הספרות הלטינו-אמריקנית העכשווית". אדוארדו חלפון (המלאך הספרותי; המתאגרף הפולני), גוואטמלה
_ _ _
מריו בייטין נולד בשנת 1960 במקסיקו סיטי להורים ממוצא פרואני, אך גדל ולמד בלימה, לשם עבר עם משפחתו כשהיה בן 6.
בייטין הוציא לאור עשרות ספרים, ביניהם נשות המֶלַח (1986), אפקט החממה (1992), סלון יופי (1994), דמקה סינית (1995), הגן של גברת מוּרָקאמי (2000), שיקי נָגָאוֹקָה: אף של בדיון ופרחים (2001), חָקוֹבּוֹ המוטנטי (2006).
ספריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, פורטוגלית, איטלקית, רומנית ועוד. בשנת 2000 הוא זכה עם סלון יופי בפרס Médicis ליצירה הטובה ביותר שתורגמה לצרפתית באותה שנה. הוא זכה גם בפרס החשוב “חווייר וִייאוּרוּטְיָה” של שנת 2001 עבור ספרו פרחים, ובשנת 2008 בפרס הלאומי לספרות של מקסיקו ליצירות ספרות על ספרו הזכוכית הגדולה.
בין שאר הפרוייקטים אותם יזם, הוא הקים את “בית הספר הדינמי לסופרים”. הוא מסתובב כיום בעולם בין הרצאות, סדנאות אומן, העמדת מיצגים והנהגת פרויקטים של כתיבה קולקטיבית.
על הספר
הפרויקט הספרותי של מריו בייטין מתיר הכול, פרט להליכה עם הקונבנציות וחוקי העלילה הרגילים.
סלון יופי – דוגמה לפרוזה מהפנטת הדומה למייצג אמנות בן זמננו ובו אקווריוני דגים, בני אדם גוססים, מרחצאות אדים וסַפָּר בעל ראיית עולם מעוותת. הם מרכיבים יחדיו פְרֶסקוֹ של עולם הזוי, אלגורי, מופרך אך אפשרי.
דמקה סינית – סיפורו של גניקולוג מרוחק המחלק את ימיו בין שגרת העבודה, ביקור בבתי זונות מחוטאים ובצפייה אדישה בהידרדרות מוסד המשפחה, משפחתו שלו. הנובלה נתפשת כאימת הבורגנות, או לחילופין כעדות ייחודית מעולם סוחף, אפל וסוריאליסטי.
“בטקסט היפהפה הזה המחבר מהרהר באורח סיפורי בספרות שלו. בייטין שואל את עצמו שם על אודות הקשר הקיים בין החיים והכתיבה, בין המחבר ויצירתו… יש בסיפוריו קור וניקיון של חיטוי, אור מְאַבֵּן שהיה יכול לתמצת את כל הסיפורים לכדי העמדות תיאטרליות ותו לא, אלמלא העובדה שהבידוד שהמְסַפֵּר כופה עליהן הוא מוחלט”. פרופ’ גרסיאלה מונטלדו, אוניברסיטת קולומביה
"הסיפורים של מריו בייטין – מינימליסטיים, אלגוריים ואניגמטיים, כמעט נטולי גוף – מתייחסים למושג הניוון בכל המובנים: ניוון השפה, ניוון השיח, ניוון המבנה הנרטיבי, הניוון הפיזי, ניוון האירוטיוּת ולבסוף, הניוון האינסופי של הפנטזיה של בייטין, סופר שאין דומה לו בזירת הספרות הלטינו-אמריקנית העכשווית". אדוארדו חלפון (המלאך הספרותי; המתאגרף הפולני), גוואטמלה
_ _ _
מריו בייטין נולד בשנת 1960 במקסיקו סיטי להורים ממוצא פרואני, אך גדל ולמד בלימה, לשם עבר עם משפחתו כשהיה בן 6.
בייטין הוציא לאור עשרות ספרים, ביניהם נשות המֶלַח (1986), אפקט החממה (1992), סלון יופי (1994), דמקה סינית (1995), הגן של גברת מוּרָקאמי (2000), שיקי נָגָאוֹקָה: אף של בדיון ופרחים (2001), חָקוֹבּוֹ המוטנטי (2006).
ספריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, פורטוגלית, איטלקית, רומנית ועוד. בשנת 2000 הוא זכה עם סלון יופי בפרס Médicis ליצירה הטובה ביותר שתורגמה לצרפתית באותה שנה. הוא זכה גם בפרס החשוב “חווייר וִייאוּרוּטְיָה” של שנת 2001 עבור ספרו פרחים, ובשנת 2008 בפרס הלאומי לספרות של מקסיקו ליצירות ספרות על ספרו הזכוכית הגדולה.
בין שאר הפרוייקטים אותם יזם, הוא הקים את “בית הספר הדינמי לסופרים”. הוא מסתובב כיום בעולם בין הרצאות, סדנאות אומן, העמדת מיצגים והנהגת פרויקטים של כתיבה קולקטיבית.