SAUDADE
אשה דה קיירוס, אנטוניו פטריסיו, פרננדו פסואה
תרגום: ארז וולק, יוסי טל, מיכל שליו
ת. הוצאה: יוני 8 מס' עמודים: 152 דאנאקוד: 1298-25

שלושה סופרים פורטוגלים מכוננים, אולי הגדולים ביותר במאה העשרים, שבים ונפגשים בספר אחד. יצירותיהם משמיעות באזני הקורא העברי מלה שככל שהיא חיונית בשפתם, אינה ניתנת לתרגום: SAUDADE. מעין עצב מתוק, שמחה מלנכולית, אושר נוסטלגי או כמיהה בלתי אמצעית לדבר-מה בלתי ניתן לתפישה: זמן, אהבה, ארץ לא נודעת. רגש עמום וחודרני, נימה המבטאת את תמציתה של אומה, הדי.אן.איי שלה, מבנה נפשי ומנטלי ׳מלוח׳ של אלו היושבים בסוף מערב, מתבוננים אל מעבר למים ולאופק.

חלופת מכתבי אהבה בין פרננדו פסואה לאהובתו היחידה, אופליה קיירוש, והצהרת אהבה הניתנת מפי ההטרונימית-אשה היחידה שלו, נערה גיבנת, למסגר מקומי; סיפור אהבה חצרני ואסור של מאהב מיוסר, מאת אסה דה קירוש; ומעשה-אהבה נפתל של פקיד מסור, מר וייגה, ששיברון-הלב שלו מוביל אותו למקומות בלתי צפויים, מאת אנטוניו פטריסיו. כל אלה לכודים בספר אחד, שניגונו מסמן מפתח לשירי הפאדו המתנגנים בטברנות הליסבואניות, מעל קערת שבלולים ולצד כוסיות אגווארדנטה. ספר המהווה תזכורת לכך שמיטב הספרות העולמית עוד ממתינה להתרגם לעברית. איזה כיף! אילו מטעמים.

"אנטוניו פטריסיו כתב את אחד מקבצי הסיפורים המושלמים ביותר בתולדות הספרות הפורטוגלית." פרננדו פסואה

"דה קיירוש הוא הרבה יותר גדול ממורי היקר, גוסטב פלובר." אמיל זולא

"למשוררים כמו פסואה אין ביוגרפיה: יצירתו עצמה היא הביוגרפיה שלו." אוקטביו פאס

 

אנטוניו פטריסיו (1878-1930)  נולד בפורטו שבצפון פורטוגל. שם גם השלים לימודי רפואה, אלא שבשל עניינו הרב בספרות, בפוליטיקה וביחסי-חוץ, מעולם לא עסק בה. ב-1910 גמר אומר להצטרף לשירות הדיפלומטי הפורטוגלי ונשלח לשמש כקונסול בקנטאו (Cantão), ולאחר מכן כדיפלומט בערים כמנאוס, ברמן, אתונה, איסטנבול, קראקס ולונדון. באותה שנה, 1910, ראתה אור גם המהדורה הראשונה שלSerão Inquieto , אסופה מופתית של סיפורים קצרים המציגה מקצת מכשרונותיו, אותם ביטא גם בשירה  למשל באוקיינוס 1905)), ובכתיבה לתאטרון ביצירות כגון  הסוף, (1919).

לצד אנטוניו דה סא קרניירו וטיישיירה דה פסקואש, נחשב פטריסיו לאחד הנציגים הבולטים של האסתטיקה הסימבוליסטית והדקדנטית בספרות הפורטוגלית. הוא נפטר במקאו, ממש כאשר עמד להתחיל בתפקידו החדש כנספח התרבות הפורטוגלי בבייג׳ין. כתבים ופרויקטים דרמטיים בלתי-גמורים רבים נמצאו במעונו שם.

 

פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (1888-1935) היה אחד היוצרים המכוננים בתולדות הספרות הפורטוגלית. משורר, סופר, מחזאי ומסאי – יצירתו האפיקורסית והנרחבת, שמתחה את גבולות הבדיון, מהווה אחת הפסגות הספרותיות של מדינתו ושל המאה העשרים בכלל. פסואה נולד בליסבון, אך את מרבית ילדותו העביר עם משפחתו בדרבן שבדרום אפריקה. מאז שובו לליסבון ב-1905 מיעט לצאת ממנה, ואת מרבית מסעותיו ערך בכתב. הוא הצטרף לקבוצת אוונגארדיסטים שביקשו לכונן מחדש את הספרות הפורטוגלית, במקביל למעבר ממונרכיה לרפובליקה ב-1910, ועד מהרה נעשה לדמות בולטת בה. יחד עם זאת ניהל חיים אפרוריים ואלמוניים למחצה, כמתרגם של תכתובת מסחרית לצרפתית ולאנגלית עבור כמה חברות בליסבון. ב-8 למרץ 1914 התרחש מה שפסואה כינה ׳יום הנצחון׳ שלו – הווצרותם, כביכול בזה אחר זה, של שלושת ה״הטרונימים״ הגדולים שלו – המאסטר אלברטו קאיירו, ותלמידיו ריקרדו רייש ואלווארו דה קאמפוש. עבודת פסואה הפיחה חיים בלמעלה מ-70 מחברים בדויים, או הטרונימים, שכתבו בז׳אנרים מגוונים ובשלוש שפות, ושעבור מרביתם יצר גם ביוגרפיה, פסיכולוגיה אישית, השתייכות דתית ודעות פוליטיות –ולעתים אף קוראים, מתרגמים ומבקרים. פסואה מת בליסבון משחמת הכבד, בהיותו בן 47.

על אף פרסומים בכתבי-עת שונים החל מהעשור הראשון של המאה, ושני ספרוני שירה שהוציא לאור בחייו, נותרה מרבית יצירתו עלומה והיא זוכה להוקרה רק לאחר מותו. מובאים כאן בזה אחר זה סיפור קצר שחיברה ההטרונימית -אשה היחידה של פסואה, מריה ז'וזה, ומבחר מתוך מכתבי האהבה שהחליף עם אהובתו היחידה, אופליה קיירוש, בין השנים 1920-1934.

 

ז'וזה מריה דה אסה דה קיירוש (1845-1900) נולד בפוואה די ורזים (Póvoa de Varzim), מצפון לפורטו. בנו מחוץ לנישואין של שופט חשוב, הוא למד משפטים בעקבות אביו ותכנן לנסות את מזלו כעורך דין. אלא שדה קיירוש  מצא עניין אמיתי בעיקר בספרות, ולאחר שהתיישב בליסבון החל לחבר סיפורים קצרים ומסות עבור העיתון La Gazeta de Portugal. ב-1873 מונה לקונסול פורטוגל בהוואנה, וגם לאחר מכן המשיך לשאת, לצד פעילותו הספרותית, תפקידים דיפלומטיים שהביאו אותו גם לבריטניה ולפריז. דה קיירוש, שהותיר למעלה משלושים יצירות ומאות רבות של מאמרי עיתונות, נחשב לסופר הריאליסטי החשוב ביותר בפורטוגל. ביצירתו האיכותית והרחבה  ניסה לתת ביטוי להשתנות פני החברה הפורטוגלית, על ידי חשיפת מגרעות והבלים של הסדר החברתי הישן. בנוסף היה מראשוני ומחשובי הזרם הנטורליסטי בספרות הפורטוגלית. בין ספריו בולטים O Crime do Padre Amaro (1875),  O Primo Basílio (1878), O Mandarim  (1880), A Relíquia (1887) ו Os Maias (1888).

על המתרגם/ת

ארז וולק הוא מתרגם ועורך. תרגם יצירות מאת ויקטור הוגו, אנטון צ׳כוב, רוברט ואלזר, ז׳ואאו גימראס רוזה, ג׳ונתן פראנזן ואחרים.

על המתרגם/ת

יוסי טל בוגר היסטוריה כללית, לימודי מוסמך להיסטוריה של אמריקה הלטינית, ולימודי תעודה בתרגום באוניברסיטת תל-אביב. מתרגם מספרדית ומפורטוגזית. תרגם עד כה מספר ספרים עבור הוצאות שונות, בין היתר ל"זיקית", "כנרת-זמורה-ביתן" ו"חרגול".

על המתרגם/ת

מיכל שליו היא מתרגמת מספרדית, אנגלית, פורטוגזית וצרפתית. בוגרת התכנית לתרגום באוניברסיטת תל אביב. תרגומיה הופיעו בהוצאות "זיקית" ו"כרמל", ובכתבי העת "גרנטה" ו"אלכסון". חיה בתל אביב.

בחרו פורמט קריאה
kindle
גרסת קינדל 25.00
digital
גרסת דיגיטל 25.00
printed
גרסא מודפסת 69.00 49.00
הוספה לסל קניות
SAUDADE
אשה דה קיירוס, אנטוניו פטריסיו, פרננדו פסואה
תרגום: ארז וולק, יוסי טל, מיכל שליו
kindle
גרסת קינדל 25.00
digital
גרסת דיגיטל 25.00
printed
גרסא מודפסת 69.00 49.00
הוסף לסל קניות
ספר אודיו
לא קיימת גרסת אודיו
על הספר

שלושה סופרים פורטוגלים מכוננים, אולי הגדולים ביותר במאה העשרים, שבים ונפגשים בספר אחד. יצירותיהם משמיעות באזני הקורא העברי מלה שככל שהיא חיונית בשפתם, אינה ניתנת לתרגום: SAUDADE. מעין עצב מתוק, שמחה מלנכולית, אושר נוסטלגי או כמיהה בלתי אמצעית לדבר-מה בלתי ניתן לתפישה: זמן, אהבה, ארץ לא נודעת. רגש עמום וחודרני, נימה המבטאת את תמציתה של אומה, הדי.אן.איי שלה, מבנה נפשי ומנטלי ׳מלוח׳ של אלו היושבים בסוף מערב, מתבוננים אל מעבר למים ולאופק.

חלופת מכתבי אהבה בין פרננדו פסואה לאהובתו היחידה, אופליה קיירוש, והצהרת אהבה הניתנת מפי ההטרונימית-אשה היחידה שלו, נערה גיבנת, למסגר מקומי; סיפור אהבה חצרני ואסור של מאהב מיוסר, מאת אסה דה קירוש; ומעשה-אהבה נפתל של פקיד מסור, מר וייגה, ששיברון-הלב שלו מוביל אותו למקומות בלתי צפויים, מאת אנטוניו פטריסיו. כל אלה לכודים בספר אחד, שניגונו מסמן מפתח לשירי הפאדו המתנגנים בטברנות הליסבואניות, מעל קערת שבלולים ולצד כוסיות אגווארדנטה. ספר המהווה תזכורת לכך שמיטב הספרות העולמית עוד ממתינה להתרגם לעברית. איזה כיף! אילו מטעמים.

"אנטוניו פטריסיו כתב את אחד מקבצי הסיפורים המושלמים ביותר בתולדות הספרות הפורטוגלית." פרננדו פסואה

"דה קיירוש הוא הרבה יותר גדול ממורי היקר, גוסטב פלובר." אמיל זולא

"למשוררים כמו פסואה אין ביוגרפיה: יצירתו עצמה היא הביוגרפיה שלו." אוקטביו פאס

 

על הסופר/ת

אנטוניו פטריסיו (1878-1930)  נולד בפורטו שבצפון פורטוגל. שם גם השלים לימודי רפואה, אלא שבשל עניינו הרב בספרות, בפוליטיקה וביחסי-חוץ, מעולם לא עסק בה. ב-1910 גמר אומר להצטרף לשירות הדיפלומטי הפורטוגלי ונשלח לשמש כקונסול בקנטאו (Cantão), ולאחר מכן כדיפלומט בערים כמנאוס, ברמן, אתונה, איסטנבול, קראקס ולונדון. באותה שנה, 1910, ראתה אור גם המהדורה הראשונה שלSerão Inquieto , אסופה מופתית של סיפורים קצרים המציגה מקצת מכשרונותיו, אותם ביטא גם בשירה  למשל באוקיינוס 1905)), ובכתיבה לתאטרון ביצירות כגון  הסוף, (1919).

לצד אנטוניו דה סא קרניירו וטיישיירה דה פסקואש, נחשב פטריסיו לאחד הנציגים הבולטים של האסתטיקה הסימבוליסטית והדקדנטית בספרות הפורטוגלית. הוא נפטר במקאו, ממש כאשר עמד להתחיל בתפקידו החדש כנספח התרבות הפורטוגלי בבייג׳ין. כתבים ופרויקטים דרמטיים בלתי-גמורים רבים נמצאו במעונו שם.

 

פרננדו אנטוניו נוגיירה פסואה (1888-1935) היה אחד היוצרים המכוננים בתולדות הספרות הפורטוגלית. משורר, סופר, מחזאי ומסאי – יצירתו האפיקורסית והנרחבת, שמתחה את גבולות הבדיון, מהווה אחת הפסגות הספרותיות של מדינתו ושל המאה העשרים בכלל. פסואה נולד בליסבון, אך את מרבית ילדותו העביר עם משפחתו בדרבן שבדרום אפריקה. מאז שובו לליסבון ב-1905 מיעט לצאת ממנה, ואת מרבית מסעותיו ערך בכתב. הוא הצטרף לקבוצת אוונגארדיסטים שביקשו לכונן מחדש את הספרות הפורטוגלית, במקביל למעבר ממונרכיה לרפובליקה ב-1910, ועד מהרה נעשה לדמות בולטת בה. יחד עם זאת ניהל חיים אפרוריים ואלמוניים למחצה, כמתרגם של תכתובת מסחרית לצרפתית ולאנגלית עבור כמה חברות בליסבון. ב-8 למרץ 1914 התרחש מה שפסואה כינה ׳יום הנצחון׳ שלו – הווצרותם, כביכול בזה אחר זה, של שלושת ה״הטרונימים״ הגדולים שלו – המאסטר אלברטו קאיירו, ותלמידיו ריקרדו רייש ואלווארו דה קאמפוש. עבודת פסואה הפיחה חיים בלמעלה מ-70 מחברים בדויים, או הטרונימים, שכתבו בז׳אנרים מגוונים ובשלוש שפות, ושעבור מרביתם יצר גם ביוגרפיה, פסיכולוגיה אישית, השתייכות דתית ודעות פוליטיות –ולעתים אף קוראים, מתרגמים ומבקרים. פסואה מת בליסבון משחמת הכבד, בהיותו בן 47.

על אף פרסומים בכתבי-עת שונים החל מהעשור הראשון של המאה, ושני ספרוני שירה שהוציא לאור בחייו, נותרה מרבית יצירתו עלומה והיא זוכה להוקרה רק לאחר מותו. מובאים כאן בזה אחר זה סיפור קצר שחיברה ההטרונימית -אשה היחידה של פסואה, מריה ז'וזה, ומבחר מתוך מכתבי האהבה שהחליף עם אהובתו היחידה, אופליה קיירוש, בין השנים 1920-1934.

 

ז'וזה מריה דה אסה דה קיירוש (1845-1900) נולד בפוואה די ורזים (Póvoa de Varzim), מצפון לפורטו. בנו מחוץ לנישואין של שופט חשוב, הוא למד משפטים בעקבות אביו ותכנן לנסות את מזלו כעורך דין. אלא שדה קיירוש  מצא עניין אמיתי בעיקר בספרות, ולאחר שהתיישב בליסבון החל לחבר סיפורים קצרים ומסות עבור העיתון La Gazeta de Portugal. ב-1873 מונה לקונסול פורטוגל בהוואנה, וגם לאחר מכן המשיך לשאת, לצד פעילותו הספרותית, תפקידים דיפלומטיים שהביאו אותו גם לבריטניה ולפריז. דה קיירוש, שהותיר למעלה משלושים יצירות ומאות רבות של מאמרי עיתונות, נחשב לסופר הריאליסטי החשוב ביותר בפורטוגל. ביצירתו האיכותית והרחבה  ניסה לתת ביטוי להשתנות פני החברה הפורטוגלית, על ידי חשיפת מגרעות והבלים של הסדר החברתי הישן. בנוסף היה מראשוני ומחשובי הזרם הנטורליסטי בספרות הפורטוגלית. בין ספריו בולטים O Crime do Padre Amaro (1875),  O Primo Basílio (1878), O Mandarim  (1880), A Relíquia (1887) ו Os Maias (1888).

על המתרגם/ת

ארז וולק הוא מתרגם ועורך. תרגם יצירות מאת ויקטור הוגו, אנטון צ׳כוב, רוברט ואלזר, ז׳ואאו גימראס רוזה, ג׳ונתן פראנזן ואחרים.

על המתרגם/ת

יוסי טל בוגר היסטוריה כללית, לימודי מוסמך להיסטוריה של אמריקה הלטינית, ולימודי תעודה בתרגום באוניברסיטת תל-אביב. מתרגם מספרדית ומפורטוגזית. תרגם עד כה מספר ספרים עבור הוצאות שונות, בין היתר ל"זיקית", "כנרת-זמורה-ביתן" ו"חרגול".

על המתרגם/ת

מיכל שליו היא מתרגמת מספרדית, אנגלית, פורטוגזית וצרפתית. בוגרת התכנית לתרגום באוניברסיטת תל אביב. תרגומיה הופיעו בהוצאות "זיקית" ו"כרמל", ובכתבי העת "גרנטה" ו"אלכסון". חיה בתל אביב.

ביקורות וכתבות